פסק-דין בתיק ת"א 1870-06-11

זוהי תובענה בה עותרת המבקשת להצהיר שההסכם שנכרת ביום 8.7.08 (להלן:- " ההסכם הראשון" או " ההסכם") בינה לבין המשיבה 1 (להלן:- המשיבה") לרכישת זכויות בנכס מקרקעין המשמש כמלון "גלי רות" המצוי ברחוב המלך דוד 11 בנתניה, הידוע גם כגוש 8270 חלקה 21 (להלן:- " הנכס") גובר על הסכם הפשרה שנכרת בין המשיבים לבין עצמם ביום 23.3.11 (להלן:- " הסכם הפשרה") וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט בהתאם לדיני עסקאות נוגדות לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן:- " חוק המקרקעין"). כן עותרת המבקשת מבית המשפט להצהיר כי התקיימו כל התנאים המתלים בהסכם הראשון וכן מבקשת להורות על אכיפתו כך שעם השלמת התשלומים על פיו תירשם המבקשת כבעלים של מחצית מהזכויות של הנכס.

1.         רקע וטענות המבקשת:

(א)                המבקשת, חברה פרטית העוסקת בייזום ופיתוח בתחום הנדל"ן, התקשרה בהסכם לרכישת זכויותיה של המשיבה בנכס.

            משיבה 2 (להלן:- " עדה") ובעלה המנוח של המשיבה מר דוד מצקר ז"ל (להלן:-         " דוד") היו אחים והוריהם המנוחים רכשו את הנכס הנ"ל.

(ב)                במועד פטירתה של אימה של עדה (להלן:- " האם") מחצית מהזכויות בנכס היו רשומות על שם האם ומחצית על שמה של עדה.

(ג)                  האם ערכה צוואה לפני עדים וציוותה את מלוא זכויותיה (מחצית) בנכס לבנה דוד.

על פי הנטען בתובענה, חרף צוואה זו הגישה עדה לבית הדין הרבני האזורי (להלן:- " בית הדין") בנתניה בקשה למתן צו ירושה על עזבונה של האם.

מאחר שבית הדין לא היה מודע לקיומה של הצוואה, ניתן צו ירושה שלפיו יורשיה של האם הם עדה ודוד בחלקים שווים. מכוח צו ירושה זה, הועברו זכויותיה של האם בנכס לעדה ולדוד כך שעדה נרשמה כבעלים של 3/4 מזכויות הבעלות בנכס ודוד נרשם כבעלים של 1/4 מהזכויות בנכס בלבד. רישום זה קיים עד היום בלשכת רישום מקרקעין.

(ד)                משהתגלה הדבר לדוד, ולנוכח קיומה של צוואת האם, הגיש דוד בקשה לבית הדין לבטל את צו הירושה שהושג לטענתו, במרמה. בנוסף הגיש דוד בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על עדה לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיה בנכס השנויות במחלוקת. בית הדין נעתר לבקשה ונתן צו מניעה זמני כמבוקש. בהמשך נעתר בית הדין אף לבקשה לבטל את צו הירושה וקבע שצו הירושה הוצא תוך הטעייה ולכן הוא בטל (נספח ח לתובענה).

בהמשך ביקשה עדה להביא לביטול צו המניעה הנ"ל, אולם בית הדין הרבני האזורי החליט להותירו על כנו לנוכח בקשתה של המשיבה.

על פסק דינו של בית הדין הגישה עדה ערעור לבית הדין הרבני הגדול. הערעור נדחה. כן הגישה עדה עתירה לבג"צ נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול ואף זו נדחתה (נספחים ט + י לתובענה).

חרף ביטול צו הירושה טרם תוקן הרישום בלשכת רישום המקרקעין ולכן כאמור, לפי הרישום הנוכחי עדה היא בעלת 3/4 מהזכויות בנכס ודוד בעל 1/4 מהזכויות בנכס.

(ה)                בהמשך נפטר דוד והמשיבה אלמנתו הוכרזה כיורשתו היחידה לפי צו ירושה.

משכך, הגישה המשיבה לרשם לענייני ירושה בתל אביב בקשה לקיום צוואת האם (נספח יב לתובענה).

עדה הגישה התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה והרשם לענייני ירושה העביר את הדיון בבקשה לבית המשפט לענייני משפחה (נספח יד לתובענה).

(ו)                  בד בבד עם הגשת בקשה לקיום הצוואה הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למתן חשבונות נגד עדה לגבי ניהול הנכס (תמ"ש 25770/06). המשיבים הגישו תביעה שכנגד נגד המשיבה (תמ"ש 25773/06).  במסגרת תביעות אלו הגישו המשיבים גם בקשה להורות על מכר לפי סעיף 113 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן:- " החוק").

(ז)                 עוד בטרם דן בית המשפט לענייני משפחה בבקשת הקיום ובטרם הכריע בתביעה ובתביעה שכנגד, נחתם ההסכם הראשון בין המבקשת לבין המשיבה (נספח טז לתובענה). על פי ההסכם הראשון התחייבה המבקשת לשלם 1.2 מליון דולר עבור הנכס, אך מאחר שהזכויות לא היו רשומות על-שם המשיבה, נקבעו הוראות שונות להבטיח את המבקשת. כך נקבעה התייחסות שונה לרבע הראשון שהיה רשום אותה עת על שם דוד (להלן:- " הרבע הראשון"), ולרבע הנוסף אותו דרשה המשיבה להעביר לבעלותה מעדה על פי צוואת האם (להלן:- " הרבע הנוסף").

                     ההסכם הראשון כלל גם שני תנאים מתלים כלהלן:

(אא)   תנאי מתלה למכר הרבע הראשון - רישום הרבע הראשון על שם המשיבה                    בלשכת רישום המקרקעין (סעיף 5.2 להסכם הראשון).